top of page
אדם הולך
ואם הוא לא הולך חולפים על פניו. יש בתנועה שמניעה קצב וצבע וסאונד וצליל וחומרים שמעצבים מחשבה. התנועה מנקדת את החיים כדי להגיד אותם יותר נכון. הליכה היא רישום של פרטיטורה שעל פיה אדם מנגן את האהבות שלו. ההליכה היא להתרחק בכל רגע מרגע אחר,היא להתבשל יותר, להתחזק יותר. היא סימון של דרך, של מקום, של חיים. בסוף אדם הולך, הוא לוקח אתו את האהבה או משאיר אותה בצדי הדרך. אנשים הם שורשים שחיים את חייהם באדמה ומדי פעם מצמיחים דרך או דיבור או מעש. בדרך הם חולמים חלומות אבל אי אפשר שאת החלום ילווה כל הזמן ריגוש. אדם הולך, ואין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי לו להגיע. וכשהוא הולך הוא פורע את כל חובותיו. כמה יפים היו ימיו של האדם אם היו נצחיים
מוזיאון רמת גן | 2009
bottom of page