בימי שהות של פולחן, בלבול ורעש, כשאדון עולם , הוא אני בתוכי , בחרתי מה אני לוקח לחצי השני של החיים ומה אני משאיר לנבול על הרצפה. אין מעשה חיים ללא עקירה. לא רציתי יותר את הבינתיים הזה שבו אני חי. מעבר להר, שם בפריז, החוקים הם חוקים טוטליים. חייתי בפריז חיים רחוקים ואלמוניים. הגלות שם היא סיפורים של דברים שאני משאיר מאחור. אולי הבחירה שאני עושה תוציא את הקדוש ברוך הוא מדעתו ואולי זה סיפור חניכה סנטימנטלי. הציורים שציירתי בפריז מספקים חומר למחשבה מאוחרת. הזמן בעיר זרה יכול להשאיר אדם עם פה פעור בתהיות פילוסופיות למשך חיים שלמים. על קן הציור הפריזאי שלי יש הבדל בין זיכרון שהוא דבר קבוע לבין היזכרות. היזכרות היא מעיין יצרי וגובר שמתוכו אני שולח לעולם גיבורים ללא השגחה. בפריז הזמן מכפיל את עוצמת האהבה. בפריז הבנתי שרק אהבה עיקשת יכולה לפרוח. בפריז הבנתי שהחיים קצרים מכדי לבזבז את הזמן. בפריז דברתי וצירתי אנשים לא קיימים.